רכיב גילום שווי רכב – האם חלק מהשכר הקובע ?
שינוי ההלכה – סקירה.

מאת: עו"ד ארז וייס

לאחרונה בוטלה הלכה רבת השנים לפיה רכיב גילום המס בגין רכב צמוד (וכן מס' רכיבי גילום מס אחרים) מהווים באופן "אוטומאטי חלק בלתי נפרד מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים ו/ או גמלה.
שינוי ההלכה רלוונטי מאוד לגופים ו/ או עסקים המעסיקים עובדים שתנאי העסקתם כוללים " רכב צמוד " שכן, יש לכך השפעה לגבי ההפרשות שיש להפריש לעובדים אלה לקרנות השונות, חישוב פיצויי הפיטורים והגדרת אופי / תנאי התקשרות עמם בעתיד.
להלן סקירה קצרה על ההלכה, על השינוי בה וכן על פסק דין חדש שיצא תחת ידו של כב' בית הדין האזורי בחיפה באותו עניין, לאחר שינוי ההלכה.


1. לאחרונה , בבג"ץ 4838/03 , קרן קיימת לישראל נגד בית הדין הארצי לעבודה , עו"ד גרא קורן והיועץ המשפטי לממשלה (להלן: "בג"ץ קורן" - טרם פורסם ) בוטלה הלכה רבת השנים לפיה רכיב גילום המס בגין רכב צמוד (וכן מס' רכיבי גילום מס אחרים) מהווים באופן "אוטומאטי" חלק בלתי נפרד מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים ו/ או גמלה.

2. בית המשפט העליון קבע כי לא כל רכיב המגדיל את השכר הריאלי מהוה, באופן "אוטומאטי", שכר קובע לצורכי גמלה. אלא, גם רכיב זה, כמו רכיבי שכר אחרים, חייב שייבחן על פי המבחנים הרגילים שפותחו במרוצת השנים להבחנה בין "שכר" לבין "תוספת". נקבע שם כי הגילום במהותו נגזר מתשלום או הטבה פלונים ולכן, גם דינו הוא כדין התשלום או ההטבה. מקום בו התשלום או ההטבה הוא "שכר" הרי שגם גילום המס הבא בעקבותיו ייחשב כ"שכר". מקום בו התשלום או ההטבה הוא "תוספת" הרי שגם גילום המס הבא בעקבותיו הוא "תוספת" ולא מהווה חלק מן השכר הקובע.

3. חשוב לציין כי בג"ץ קורן קבע אמנם את העיקרון אך הוא לא נתן מענה בפועל לשאלה : האם רכב צמוד ( וגילום המס הבא בעקבותיו ) מהווה " שכר " או " תוספת ". כך, שלמרות המשתמע מכותרות שונות שפורסמו בעיתונים השונים, לא ניתן לקבוע באופן גורף כי רכיב " גילום המס " אינו נכלל בשכר הקובע.

4. המבחן המרכזי שבין " שכר" ל " תוספת " נקבע עוד בשנות השבעים בפסק דין - דב"ע לד/3-7 מדינת ישראל נגד ביטמן, פד"ע ה 421, והידוע גם כ " הלכת ביטמן ". שם נקבע כי : " שכר " הוא : "התמורה הניתנת לעובד כנגד התחייבותו לעבוד". לעומת זאת "תוספת" הינה "תשלום מותנה בתנאי או גורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו התנאי או גורם".

5. על כן, ומעטה ואילך, לצורך סיווג "ההטבה" שבהעמדת רכב צמוד לעובד, יש לבחון, לגופו של עניין ובכל מקרה ומקרה, את מהות ההטבה , אם בכלל ,הניתנת לעובד.

6. לדוגמא, כאשר תפקידו של העובד מחייב שימוש ברכב, הרי שמתקיים "תנאי או גורם מיוחד" לקבלת הרכב – היינו תפקידו של העובד. על כן, ניתן לסבור שהמדובר ב "תוספת" שאינה נכללת בשכר הקובע לפיצויים.

7. בפסק הדין הראשון שניתן לאחר שינוי ההלכה, ביום 8.2.05 ( עב' 7470/00 גולדנר נ' אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ ( טרם פורסם) ), ניתנה תשובה לשאלה מעניינת בנושא זה: האם התוצאה תהיה שונה במקרים בהם ניתן לעובד רכב צמוד המשמש את העובד הן לצרכי עבודה והן לצרכיו הפרטיים ?

8. בפסק הדין הנ"ל, יישם כב' בית הדין האזורי בחיפה את קביעתו של בג"ץ קורן בשאלת גילום המס ( ולמעשה אימץ, הלכה למעשה, את גישתה של כב' השופטת פורת שישבה בזמנו בדין בבית הדין הארצי כשנקבעה ההלכה הקודמת ). שם נקבע באופן עובדתי כי הרכב שימש את העובד הן לצרכי העבודה והן לצרכים פרטיים. ברם, בהיעדר יכולת ל"אתר" את ה"חלק הרעיוני" של הרכב הצמוד שנועד לצרכים פרטיים ( להבדיל מצרכי העבודה ) לא ניתן ליחד ולהגדיר את חלקו השקול כשכר עבודה גם לו ניתן היה לראות בהטבה הנ"ל "שכר עבודה". הוא הדין אשר לגילום המס.

9. אציין כי המדובר בפסק דין בערכאה ראשונה שניתן מייד לאחר בג"ץ קורן. סביר להניח שישמעו דעות נוספות / אחרות הן בספרות והן על ידי בתי הדין בערכאות השונות.

10. אציין עוד כי האמור לעיל יפה ככל שהדבר נוגע לדין הכללי בדבר השכר הקובע לפיצוי פיטורים. במידה וקיימות הסכמות אחרות עם העובד ו/ או הסכמים קיבוציים כאלה או אחרים יש להידרש לאמור שם.

בברכה,
עו"ד ארז וייס
e_weiss@netvision.net.il